ואן גוך

אובר (מחקר באדום), 2012
צבע אמולסיה על בד
מחקר של הכנסייה באובר־סור־אואז
סדרה: אובר

לנוכח החזירות הזאת, שכולם שותפים לה, הנשענת
על המין מצד אחד ועל המיסה או על טקסים
נפשיים דומים מצד אחר כבסיס או כמשענת,
אין שום טירוף ביציאה בלילה
כששנים־עשר נרות מחוברים לכובעך
כדי לצייר נוף היישר מול מראהו;

כי כיצד אחרת יכול היה ואן גוך המסכן להאיר את סביבתו?
כפי שהעיר כה יפה לפני ימים אחדים
ידידנו, השחקן רוז'ה בלן.

אשר ליד השרופה, זוהי גבורה פשוטה וטהורה,

אשר לאוזן הכרותה, זהו היגיון ישיר,

ואני חוזר ואומר:

עולם שביום ובלילה זולל יותר ויותר
את מה שאינו ראוי למאכל

כדי לכפות את רצונו המרושע,

אין לו, בעניין הזה,

אלא לסתום את הפה.

הקטע לקוח מתוך:

אנטונן ארטו: ואן גוך, האיש שהחברה הביאה להתאבדותו
(הכותרת המקורית: Van Gogh, le suicidé de la société, ‏1947)

ארטו כתב את המסה לרגל תערוכת ואן גוך בפריז. היא נחשבת לאחת ההגנות הרדיקליות ביותר על אמן במאה העשרים. ארטו מערער על הצגתו של ואן גוך כחולה נפש בידי הפסיכיאטריה והופך את נקודת המבט: לא ואן גוך היה חולה, אלא החברה שלא הייתה מסוגלת לשאת אותו.